מאירי על נזיר ל״ט ב

« מאירי על נזיר ל״ט ע״א מאירי על נזיר מ׳ ע״א »

1 נזיר פתח ↗

תַּנְיָא אִידַּךְ: ״תַּעַר״, אֵין לִי אֶלָּא תַּעַר. תָּלַשׁ, מֵירַט, סִיפְסֵף כׇּל שֶׁהוּא, מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״. וּמֵאַחַר שֶׁסּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת כֹּל דָּבָר, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״? לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ לְתִגְלַחַת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיִּהְיֶה בְּתַעַר. לְלַמְּדוֹ מִמְּצוֹרָע — אִי אֶפְשָׁר,

1 אף על פי שתגלחת של איסור נקראת תגלחת אף בלא תער כל שהיא כעין תער בתגלחת אחרונה של טהרה מיהא צריך תער דוקא וכן במצורע אלא שהמצורע חמור מן הנזיר שטעון תגלחת בכל גופו אפילו בית השחי ובית הערוה עד שיעשה כדלעת חוץ מן המקומות שאינן נראין כשער שבתוך החוטם וכל שגלחו המצורע והנזיר בלא תער אינו כלום ואין צריך לומר על ידי סיכה וכן כל שגלחו בתער אלא שהניחו שתי שערות אינה תגלחת והוא שאמרו בנזיר ללקות באחת ר"ל שבתגלחת של איסור אף בשערה אחת לוקה כל שהיא בכעין תער ולעכב בתגלחת מצוה שלא ליקרא גלוח בשתים ולסתור אינו סותר אלא ברוב הראש ובתער או כעין תער לדעתנו ולשיטת התוספות אף לסתירה תער דוקא ואף בתוספתא שנאוה כן בהדיא:

« מאירי על נזיר ל״ט ע״א מאירי על נזיר מ׳ ע״א »